עונת מסיבות הסיום בשיאה. בדיוק סיימתי את רצף החגיגות של מאיה ואני עוצרת לחשוב עלינו, ההורים, הרי לנו אין תעודות או אירועים חגיגיים. הלוואי שהיו.
הלוואי שמישהו היה עומד ומקריא לנו מכתב מרגש שבו הוא מספר עלינו, עד כמה אנחנו חשובים ומסוגלים.
הלוואי ומישהו היה משקף לנו את הנחישות שיש לנו בההתמודדות היומיומית בנסיון לייצר שגרה נורמלית לילדים שלנו בשנתיים האחרונות- בין קורונה, ללחימה בדרום והשביתות,
הלוואי ומישהו היה מחזק אותנו על הגמישות שאנחנו מראים בניהול כל יום ביומו,
על האומץ שגילינו בהחלטות וסיכונים שלקחנו,
הלוואי ומישהו היה מחבק אותנו ואומר לנו שהוא רואה את המאמץ שלנו ,וההשתדלות שלנו לתמרן בין העבודה לבית
הלוואי ומישהו היה אומר לנו שהוא מתרגש לראות איך קמנו אחרי נפילות והתגברנו למרות כל הקשיים.
אז יש לי שתי בקשות קטנות:
בבקשה קחו רגע אחד, שבו ותכתבו, או רק תחשבו במה אתם גאים בעצמכם בשנה האחרונה.
וצאו לחגוג את זה – בבוקר מפנק, סמנו מסאז ביומן, ערב במסעדה אהובה, פיקניק בשקיעה, ותרימו לחיים לחיי ההורים שאתם.
5w
