״אילו היה באפשרותי לתת לך דבר אחד בלבד, הייתי נותן לך את היכולת- לראות את עצמך כפי שאני רואה אותך, ואז היית נוכחת לדעת, עד כמה הנך בן אדם מיוחד במינו״

הלוואי והייתי יכולה ללחוש את המשפט הזה באוזן של כל הורה שאני פוגשת בהרצאות, בקליניקה, בסדנאות או אפילו ברחוב. אני רואה את הסבלנות שלכם, את הרצון שלכם לגדול, ללמוד, להשתפר ולהיות טובים יותר ואני כבר מדמיינת אתכם שבועות קדימה הורים מנוסים יותר, בטוחים יותר שמסתכלים על הילדים שלכם בצורה אחרת, שלמה יותר.

זה מחזיר אותי לדמויות חשובות בחיים שלי שראו בי דברים שלא חשבתי שקיימים בי בכלל. בגיל 14 יצאתי לראשונה מהפריפריה למרכז תל- אביב שבה התחוללה הסצנה של עולם הדוגמנות. כחושה, מתולתלת, לא ממש גבוהה ולא ממש במודה. ברחוב היו מגחכים על זה שאני דוגמנית- בקיצור, הברווזון המכוער. ואז היו 2 דמויות שראו בי משהו אחר- הם אימצו אותי והקדישו לי המון זמן ומחשבה. תבינו, לפני 24 שנים ימי הצילום היו שונים- המצלמה הייתה של פילם, היה צורך לפתח תמונות, היו אנשי צוות בסט כי לא היה פוטושופ- כל יום צילום היה הפקה של ממש. זה אחד הרגעים המכוננים של חיי. 

אז, רוברטו בן שושן ומנחם עוז -ההשקעה שלכם בי גרמה לי לראות אותי והיכולות שלי דרך העיניים שלכם. גרמתם לי להאמין בעצמי. בגיל כל כך צעיר עצבתם אותי ובזכותכם הפכתי להיות אדם שמאמין בעצמו ובאחרים. וכן, גם 24 שנה קדימה אני עדיין זוכרת איך גרמתם לי להרגיש. ולכם, אלו שקוראים עכשיו את הפוסט – ברגעי שינוי ומעבר הקיפי את עצמך באנשים שמסוגלים לראות את השלמת המהלך ותרשי לעצמך לסמוך ולהאמין להם.