החודש הקרוב וראש השנה מוקדשים עבורי לתכנון חזון בכל אחד ממעגלי החיים שלי: משפחה, חברה ועבודה.
כן, הטיול בגאורגיה העצים והבליט את מה שאני מאמינה בו שנים, אנחנו כאן, בעולם הזה כדי לגדול, להתפתח ולצמוח. אני מאמינה שבשביל שזה יקרה אנחנו זקוקים לאופק, ממש כמו עסק שיש לו תוכנית, יעדים, חלומות שנועדנו להגשים.
אני יודעת, ״חזון״ נשמע דבר גדול, אוטופי ולכן לא מעט פעמים אנחנו נמנעים מי להקדיש לו זמן או מחשבה. אז החודש אפרק את המשימה הכל כך חשובה למשימות קטנות ופרקטיות שדרכם תוכלו לגבש את תוכנית מסע, לבחור יעדים לסמן אותם, להבין איפה כדאי להתעכב ועל מה.

אני מאמינה שחזון הוא כמו מצפן פנימי שמוביל אותנו גם כשאנחנו הולכים לאיבוד בדרך. שלא תבינו אותי לא נכון, אני גם בעד ללכת לאיבוד אבל כשיש חזון, יש תמיד לאן לחזור, ובמקום לפחד, לפקפק ולהיות פסימיים ההליכה לאיבוד היא מלאה בביטחון, אומץ ואמונה.

5w