״הטבע נטע בילדים את השאיפה להתגבר על מכשולים״ (אדלר).
אז למה זה נראה שהמרדף שלנו לרפד את אותם בצמר גפן הוא בלתי פוסק? רק שלא יבכה…, רק שלא יפול… רק שלא יעלב…, רק שלא יפספס…, רק שלא יהיה היחיד ש…, רק שלא יכשל… רק שלא יחכה …
אבל בואו נחשוב מה הבית שלנו מהווה עבור הילדים שלנו- הבית הוא זירת אימון סטרילית לכל אותן חויות ורגשות לא נעימים- הוא המקום שאפשר להכשל בו, לפשל, לטעות, לנסות, לתקן, לשפר ללא תנאים, וללא ביקורת. בבית, להבדיל מבחוץ, יש אותנו – האנשים שאוהבים אותם הכי בעולם ותפקידינו להזכיר להם בכל נפילה מהם הכוחות שיש בהם, ואז כשהם יצאו לחיים האמיתיים ויתקלו, שוב, באותם רגשות לא נעימים, נהיה אנחנו הקול הפנימי שבהם שמזכיר להם איך להתמודד ולהתגבר.
